לא ברור עד כמה עסקה לשחרור גלעד שליט עומדת על הפרק ואם תהיה עסקה כזו בטווח מיידי. עם זאת, אין ספק שהמגעים האחרונים בין חמאס למצרים, כמו גם ההתפתחויות האזוריות בנוגע למעמדה של מצרים, ובתוך החמאס, משפרים את הסיכויים לעסקה.
ראשית, יש לזכור שהחטיפה נעשתה בשביל עסקת חילופי שבויים משמעותית. ישראל, אשר כבר ביצעה שחרור שבויים מאסיבי כמחווה כלפי אבו מאזן, מאותתת שהיא מוכנה לגל שחרורים נוסף, בו עשוי להיכלל גם מרואן ברגותי.
מצרים מול החמאס
מצרים מעוניינת להסדיר יחסיה עם חמאס מאחר ואלו מקרינים על קשריה המורכבים עם ארגון "האחים המוסלמים". היא אינה יכולה לחנוק את החמאס בעזה, מאחר והדבר ישפיע בהכרח לרעה על יחסיה עם האחים בקהיר. בנוסף, היא מודעת לכך שהחמאס מפעיל מנהרות בסמוך לגבול ומסוגל להסלים את מצב הטרור בחצי-האי סיני. על התקרבות החמאס למצרים העידו לאחרונה רשימות העולים לרגל למכה: בעוד מצרים קיבלה את רשימות החמאס, היא דחתה את אלו שהגיש אבו מאזן, ואף פתחה את מעברי הגבול בפעולה משותפת עם החמאס בעזה, מבלי להתחשב בישראל, באבו מאזן או צוות הפקחים הבינלאומי שאמור להיות אחראי על המעברים.
מצרים בזירה האזורית
העולם הערבי והממשלות הסוניות עומדות כעת למבחן. בעקבות כשלון ישראל במלחמת לבנון השניה, איבדה ישראל את מעמדה כמי שמגינה על האינטרסים האמריקניים, וכעת, ארה"ב מארגנת מחדש בעצמה את מדיניותה במזה"ת. משום כך, היא בוחנת את יכולתה של סוריה לפתור את משבר הנשיאות בלבנון, כמו גם את הרלוונטיות של מצרים לטיפול בבעיית החמאס בעזה. אם אלו יעמדו במבחן, הדבר יביא לקידום משמעותי של תכנית בייקר-המילטון. למצרים ניתנת עתה ההזדמנות לבסס לעצמה מעמד רלוונטי ולהפוך לנדבך ראשי באזור, במקום ישראל, ועל כן היא זקוקה להמחשת הצלחה, כגון החזרת שליט.
ישראל
ישראל, כאמור, מסכימה לשחרור מאסיבי של אסירים, ביניהם ברגותי. לצורך העניין, היא מתחילה לטשטש את הקריטריונים של אסירים עם דם על הידיים ומכשירה את הקרקע לעסקה מאסיבית עם החמאס באמצעות מחוות לאבו מאזן. הציבור בישראל מורגל לפתע לחשוב שסדר גודל של 400-500 אסירים הוא עניין של מה בכך וכי קיימת אפשרות לגיטימית שישוחררו לא פחות מ- 5000 אסירים.
החמאס
החמאס נמצא במצב לא ברור. מצד אחד, הוא מוכיח בשטח את שלטונו ומחזק את כוחו מיום ליום, מבלי לעשות חשבון לאף אחד מהארגונים האחרים. מצד שני, למראה סבלו של העם, החמאס מבין כי הוא חייב להשיג מרווח נשימה לתומכיו. לשם השגת מרווח הנשימה הזה, מוכן החמאס לקבל את שחרור ברגותי ולהתמודד עם האיש רק לאחר שיצא לחופשי. אלמלא מצבו הקשה של העם הפלסטיני, החמאס היה מסרב לשחרורו של ברגותי.
בשורה התחתונה, נראה כי קיימת נקודת מפגש בין רצונותיהם של החמאס, מצרים וישראל. אבו מאזן לא ממלא תפקיד משמעותי וממילא לא יוכל להתנגד לעסקה שתכלול את שחרור ברגותי. עם זאת, מוקדם עדיין לדעת אם מפגש הרצונות הזה יספיק לשם סגירת העסקה.
למאמר המלא: http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=440&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=11247
ראשית, יש לזכור שהחטיפה נעשתה בשביל עסקת חילופי שבויים משמעותית. ישראל, אשר כבר ביצעה שחרור שבויים מאסיבי כמחווה כלפי אבו מאזן, מאותתת שהיא מוכנה לגל שחרורים נוסף, בו עשוי להיכלל גם מרואן ברגותי.
מצרים מול החמאס
מצרים מעוניינת להסדיר יחסיה עם חמאס מאחר ואלו מקרינים על קשריה המורכבים עם ארגון "האחים המוסלמים". היא אינה יכולה לחנוק את החמאס בעזה, מאחר והדבר ישפיע בהכרח לרעה על יחסיה עם האחים בקהיר. בנוסף, היא מודעת לכך שהחמאס מפעיל מנהרות בסמוך לגבול ומסוגל להסלים את מצב הטרור בחצי-האי סיני. על התקרבות החמאס למצרים העידו לאחרונה רשימות העולים לרגל למכה: בעוד מצרים קיבלה את רשימות החמאס, היא דחתה את אלו שהגיש אבו מאזן, ואף פתחה את מעברי הגבול בפעולה משותפת עם החמאס בעזה, מבלי להתחשב בישראל, באבו מאזן או צוות הפקחים הבינלאומי שאמור להיות אחראי על המעברים.
מצרים בזירה האזורית
העולם הערבי והממשלות הסוניות עומדות כעת למבחן. בעקבות כשלון ישראל במלחמת לבנון השניה, איבדה ישראל את מעמדה כמי שמגינה על האינטרסים האמריקניים, וכעת, ארה"ב מארגנת מחדש בעצמה את מדיניותה במזה"ת. משום כך, היא בוחנת את יכולתה של סוריה לפתור את משבר הנשיאות בלבנון, כמו גם את הרלוונטיות של מצרים לטיפול בבעיית החמאס בעזה. אם אלו יעמדו במבחן, הדבר יביא לקידום משמעותי של תכנית בייקר-המילטון. למצרים ניתנת עתה ההזדמנות לבסס לעצמה מעמד רלוונטי ולהפוך לנדבך ראשי באזור, במקום ישראל, ועל כן היא זקוקה להמחשת הצלחה, כגון החזרת שליט.
ישראל
ישראל, כאמור, מסכימה לשחרור מאסיבי של אסירים, ביניהם ברגותי. לצורך העניין, היא מתחילה לטשטש את הקריטריונים של אסירים עם דם על הידיים ומכשירה את הקרקע לעסקה מאסיבית עם החמאס באמצעות מחוות לאבו מאזן. הציבור בישראל מורגל לפתע לחשוב שסדר גודל של 400-500 אסירים הוא עניין של מה בכך וכי קיימת אפשרות לגיטימית שישוחררו לא פחות מ- 5000 אסירים.
החמאס
החמאס נמצא במצב לא ברור. מצד אחד, הוא מוכיח בשטח את שלטונו ומחזק את כוחו מיום ליום, מבלי לעשות חשבון לאף אחד מהארגונים האחרים. מצד שני, למראה סבלו של העם, החמאס מבין כי הוא חייב להשיג מרווח נשימה לתומכיו. לשם השגת מרווח הנשימה הזה, מוכן החמאס לקבל את שחרור ברגותי ולהתמודד עם האיש רק לאחר שיצא לחופשי. אלמלא מצבו הקשה של העם הפלסטיני, החמאס היה מסרב לשחרורו של ברגותי.
בשורה התחתונה, נראה כי קיימת נקודת מפגש בין רצונותיהם של החמאס, מצרים וישראל. אבו מאזן לא ממלא תפקיד משמעותי וממילא לא יוכל להתנגד לעסקה שתכלול את שחרור ברגותי. עם זאת, מוקדם עדיין לדעת אם מפגש הרצונות הזה יספיק לשם סגירת העסקה.
למאמר המלא: http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=440&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=11247
